הגוף שלי תפוס!

תפיסת הגוף באור היוגה

“פעם האמנתי שמי שאני, מתחיל ונגמר בגבולות העור שלי, קיבלתי את הרכב הקטן הזה שנקרא גוף שבאמצעותו אני חווה את הבריאה (ותודה לאל שזכיתי במודל הספורטיבי ביותר), ובכל מקרה הוא מושאל ואצטרך להחזיר אותו ליצרן. ואז למדתי שכל מה שיש מחוץ למכונית גם הוא אני, ועכשיו אני נוהג במכונית עם גג פתוח והרוח בשיער.”

זהו חלק מנאום של ג’ים קארי בטקס הסיום של בוגרי מינהל עסקים באוניברסיטה של מהרישי. התחברתי אליו משום שתמיד אהבתי את האיש. ראשית, הוא קנדי, וחוץ מזה הוא מצליח לבטא בשפה שלי דברים פרקטיים ורוחניים בהומור ובאופן שמתקשר עם הרבה מאוד אנשים ועדיין לשמור על עומק הנאמר.

מי שאני אינו רק הגוף שלי, ואם ניקח את משל הרכב, היוגה מתייחסת לנהג ולא רק לרכב. לנהג יש תמיד חופש בחירה ויכולת תנועה להבחין במצב תוך כדי נהיגה, בעוד הרכב רק מבצע את הפעולות שהנהג קובע. בשבילי יוגה מציינת את המקום הזה של חופש הבחירה. גם אם הגוף שלי “מקולקל”, תמיד נשארת לי היכולת לעשות שינוי ולטפל בו באופן שאני בוחר. אם הרכב שלך “מושך שמאלה”, בתור הנהג אתה יכול לסובב את ההגה ולא להיות קורבן של נטיות הרכב. או הגוף.

לפי היוגה, הנטיות האלו שמאלה או ימינה הן הרגלים של הגוף להיכנע לפיתויים (אכילת יתר, חוסר תנועה, עצלות) או להיות בטלטלות של הצרכים של הגוף שאי אפשר לספק אותם. אם ננסה לרצות כל הזמן את הגוף, שפעם קר לו ופעם חם לו, למשל, אנחנו יכולים לאבד שליטה. אם נבין את הכיוון, לא כל דבר יסיט אותנו מהדרך כל כך בקלות. ההגה בידיים שלנו. הגוף הוא הרכב שלנו, ספורטיבי פחות, או יותר.

איך אפשר להבין את הגוף? ראשית, להבחין בין האני לבין הגוף. בין הנהג לבין הרכב. היוגה מבקשת מאיתנו להתבונן בגופנו ב”אובייקטיביות מלאת חמלה”, כדברי הדלאי למה, כלומר, אם כואב לי משהו, זה החלק הגופני שלי שכואב, וה”אני” יכול לקחת אחריות על תהליך הריפוי. שיעורי היוגה הם המוסך שאליו אפשר להביא את הגוף, וגם מעבדת המחקר שמסייעת להבין את הבעיה, להכיר את הנטיות ולטפל בהן. התנוחות של היוגה הן כלי האבחון וכלי העבודה.

התפיסה הזו מאפשרת ל”אני” לקחת אחריות ולא להרגיש קורבן לכשלי הגוף. אם כואב לי הגוף אני צריך להבין איך התנהגתי איתו, איך נהגתי בו, ולא למהר לתקן את הכאב בניתוח, למשל. אם יש לי כאב כרוני בגב, ייתכן שהיציבה שלי לקויה ומפעילה עליו לחץ, או שאני מפעיל את השרירים הלא נכונים והגב “משלם את המחיר”. אני שוחק את המהלכים כי אני לא לוחץ על הקלאצ’ כמו שצריך, גם אם כולנו מזמן על אוטומטי. במקום למהר להחליף את החלק ולמהר לניתוח, אני יכול להבין מה האחריות שלי על ה”קלקול” ולנסות לשנות את הרגלי הנהיגה שלי.

“Life doesn’t happen to you, it happens for you”

“החיים לא קורים לך , הם קורים בשבילך”

היוגה מאפשרת לי לאמץ את הגישה, שכל דבר שעולה וקורה לי בחיים, גם אם הוא כואב ולא נעים, הרי הוא הזדמנות עבורי לסדר את היחס שלי אליו ולא להרגיש מיד קורבן או מותקף. באחריותי להביא את הרכב שלי בבטחה אל היעד, ובאותו הזמן ליהנות גם מן הדרך. רכב שמתמידים לטפל בו ולא מזניחים אותו, נוסע טוב יותר וכמעט שלא מגיע למוסך.

סגירת תפריט