meaning of life

ארבעת הפרושרטים מתייחסים באופן ישיר למה שמניע אותנו, הדרישות וההזדמנויות המגווונות של חיינו, ומזכירים לנו שעלינו לבנות את תרגול היוגה שלנו כדי לגעת בכל ההיבטים של חיינו.

אף אחד אחר לא יכול ללכת בדרך הזאת במקומך

עליך ללכת לבדך, לצד ההולכים איתך בדרך

לא רחוק, במרחק נגיעה

אולי היית בדרך מלידה ולא ידעת

אולי היא בכל מקום- במים, באדמה ובאוויר

-ולט ויטמן

מסע היוגה מתחיל עם שאלה שנלחשת לנו מעמקי הלב השקטים, כמיהה לדעת מי אנחנו ולמה אנחנו פה. מתוך התבוננות עמוקה בשאלות הללו, חכמים גילו ארבעה כוחות מרכזיים שהמשחק ביניהם מעצב את חיי היום-יום שלנו ומדריך אותנו בדרך להגשמה עם משמעות.

הפורושרטים, המוזכרים  בטקסטים של הוודה והאפוסים שך הראמאינה והמאהאבהרטה, מתורגמים מסנסקריט ל” מטרות הקיום האנושי” או “היעוד של הנשמה”. המטרות האוניברסיאליות הללו משפיעות על כל מחשבה ומעשה בחיינו. ואלו הן דרהם, ארת, קאם, ומוקשה

דהרם היא פעולה נכונה בהתאם לחוקי הטבע, שרות למען טובת הכלל וגילוי היעוד האמיתי שלנו, למה אנחנו פה. ארת, היא רווחה חומרית, וחיפוש האמצעים שאנחנו זקוקים להם כדי לשרוד ולשגשג בהתייחס לכוחות הפולטיים והכלכליים המורכבים של חיינו. קאם הינה תשוקה, רצון, החוויה שלנו של הנאה,תענוג, יופי, סיפוק חושי, אהבה ואושר.ומוקשה היא הגשמת הפוטנציל שלנו-חירות.

דהרם

מדוע אני פה?

שמחה לא מושגת באמצעות סיפוק עצמי אלא באמצעות נאמנות ליעוד ראוי

  • הלן קלר

אגדה הודית מספרת איך מלך אחד ביקש מעוזרו לצאת למסע ארוך כדי להשיג מסמך חשוב להשרדות הממלכה. הבחור הצעיר יצא למסע, והתרגש מהאפשרות לראות מקומות חדשים ולפגוש אנשים חדשים. אחרי שנתיים חזר, נרגש לספר למלך על כל החוויות שלו ולהציע לו את כל הדברים הנדירים שמצא. המלך הקשיב בסבלנות לסיפור הארוך שלו וכשהבחור הצעיר סוף  סוף סיים, הוא שאל: “איפה המסמך שבקשתי ממך להשיג?”העוזר שהיה המום מהשאלה, שם לב שמטרת המסע נשכחה ממנו.

המשל הזה מלמד שלא משנה כמה חוויות יהיו לנו, אם לא נעקוב ונגשים את מטרת חיינו, המסע יהיה ריק למרות שיראה מלא. יש פירושים שונים לדהרם, אבל בהקשר הזה הדהרם קשור ליעוד החיים שלנו. זוהי הסיבה לכך שאנו פה, אלו הם השיעורים העמוקים בהם נופלים לנו האסימונים, והמתנות שבאנו להציע לעולם. בבהגבד גיטה קרישנה יועץ לארג’ונה שמבולבל ובספקות” עדיף לעשות את הדהרם שלנו בחוסר שלמות מאשר לעשות את הדהרם של מישהו אחר בצורה מושלמת” בזמני הווידה, התפקיד שלך בחברה ניתן לך על פי הקסטה שלך:  להיות פועל, לוחם, סוחר או כומר. בזמנים מודרניים ביחוד במערב, כשהתפקידים האלו לא מוגדרים, המעקב אחר הדהרם מאתגר אותנו להקשיב למצפן הפנימי שלנו והעצה החכמה של חברים נאמנים ההולכים איתנו באותה דרך של חיים עם משמעות.

ההבנה והתרגול של הדרהם משתנה לאורך החיים וזה דורש מחויבות ממושכת לגילוי עצמי. הדהרם מכילה לא רק את המחויבות שלנו למשפחתנו ולחברה, אלא גם לשיעורים הפנימיים שלמדנו והאיכויות  שבאנו לגלם. זאת ההצעה שלנו לעולם שאף אחד מלבדנו אינו יכול להציע בדיוק כמותה .

ארת

מה אני צריך?  

במסורות דתיות רבות , עושר חומרי וחיפוש רוחני סותרים זה את זה:  כדי להשיג דבר אחד אתה צריך לוותר על משנהו. הדימוי של סגפן עם קלשון ואזור חלציים יכול להתפס כמנוגד למלכה זוהרת שגרה בטירה מפוארת. אז איך אנו מכילים את שני הביטויים האלו של הארת שהם לכאורה סותרים? כשאנו מתבוננים על חיינו,  אולי נמצא שיש זמנים  שבהם הכיוון הוא להתנזר מהחומר, ויש זמנים שאנו מחפשים להתערב בעולם החומרי.

המצב החיצוני לא בהכרח מעיד על מה שבאמת קורה. סגפן יכול להיות מאוד קשור לכבוד שהוא מקבל בגלל הויתור שלו על מנעמי העולם הזה, והמלכה יכולה לוותר ברגע על פאר ממלכתה. מה שייחודי לגבי הארת שהיא תומכת  ומשרתת  את הדהרם האמיתית שלנו, מה שלא תהיה.

אבל, כמי שהם חלק מתרבות הצריכה, עלינו להיות מודעים לקלות הבלתי נסבלת של החיפוש אחרי הרווח החומרי ולרדיפה האינסופית אחרי נוחות. מה גודלו של הבית שאנו באמת זקוקים לו? לכמה אוכל אנו זקוקים כדי להיות שבעים ולשמור על בריאותנו ? יש הרבה פיתויים לרדוף אחרי הרבה יותר דברים מאשר מה שדרוש למילוי הצרכים החיוניים שלנו. החיים שלנו יכולים להתקע במעגל הישגי מתמשך. כשאנו בהירים לגבי הדהרם שלנו , נוכל להבחין ביתר קלות למה אנו זקוקים כתמיכה חומרית.

קאם

מה אני רוצה?

היכן שיופי הפציע, אהבה הופיעה לצידו,  היכן שיופי זרח בלחי אדומה, אהבה הדליקה את לפידה

-ג’אמי

במיתולוגיה ההודית, מתארים את קאם כאל האהבה שמחזיק חץ וקשת שמכוונים להחיות את הלבבות השקועים ביאוש, ולפתות את הנפילים. החצים של קאם הם פרחים, והקשת שלו הכי חזקה ביקום למרות שהיא עשויה מקנה סוכר וחוט של דבורים מזמזמים. כשקאם מופיע  ענני גשם מלאים יוצאים מן האופק, פרחים נפתחים, וברקים בוקעים את השמיים. ריחות משכרים ממלאים את הארץ, ובני אדם מבצעים את הפולחן הכי עתיק, ריקוד הפריון.

כל מה שנולד, מקורו הוא מקאם, אין דבר שקורה בין לידה למוות ללא קאם. זו הכמיהה שמביאה אותנו לבית המקדש, והאהבה העזה שמסיעת ליוגי להתגבר על דחפיו ההרסניים. קאם הוא חזק ובעל חרב פיפיות. החצים שלו יכולים לפתוח לב סגור, או להביא הרס אפילו לסגפן הכי ממושמע ומנוסה.

קאם יכול להיות גם המקור להרבה סבל. תשוקה בהיבט הלא מזוקק שלה יכולה להיות רעב ללא שובע.  אבל כשאנחנו פועלים לפי הדהרם שלנו , אנחנו מנתבים את הקאם ליצירת מציאות מיטיבה. ואז חווים, בלי יותר מידי תלות או האחזות, את התענוג, האהבה, והיופי המתוק של העולם. קאם מרפא בכך שהוא מחייה את החושים שלנו ומביא נצנוץ אוהב לעינינו. הוא מקור היצירתיות שלנו והאהבה שבאופן טבעי מבקשת לעזור לכל מי שנכנס לחיינו.

מוקשה

מי אני?

מוקשה הינה התעוררות לטבע האמיתי שלנו ושחרור מסבל. באופן מסורתי מוקשה נתפסת כהישג יוגי שביטויו הוא שחרור מבורות וכבלי העולם. במסורת הטנטרית, מוקשה משמעה להיות חופשי באמצע הרעש של העולם, להיות נתון לגילוי מתמשך ופתיחה לעומקים בלתי נגמרים של חכמה ואהבה. בשורש שלו, מוקשה היא הרצון האוניברסלי לריפוי, רווחה, הבנה וחוויה של טבענו האמיתי. זו הידיעה הסמויה, הלחש הפתאומי שאנו שומעים כשהכל מסתבך בחיינו, שמזכיר לנו את המקור האלוהי הבלתי המוגבל שלנו.

איזון של ארבעת הפורושארטים

כמו חוטי האריג , כל היבט של חיינו יעשוי להיות הזדמנות לתרגל יוגה. ארבעת הפרושרטים מתיחסים באופן ישיר למה שמניע אותנו, הדרישות וההזדמנויות המגווונות של חיינו, ומזכירים לנו שעלינו לבנות את תרגול היוגה שלנו כדי לגעת בכל ההיבטים של חיינו.

 

סגירת תפריט