יוגה היא שפה

אני אוהב שפות. שפות פותחות דלתות.

אני דובר ארבע שפות באופן שוטף: אנגלית, עברית, הינדית וצרפתית, ומתקדם בלימודי הערבית שלי.

חייתי הרבה שנים בהודו בקהילת יוגה ומדיטציה. רוב חברי הקהילה היו מערביים, וכולם גרו יחד בכפר בהרי ההימאליה, כשהבתים שלנו מוטמעים בין שאר בתי המקומיים.על אף ששכרנו בתים מהתושבים ההודיים (לפעמים יחידות דיור בתוך ביתם), קנינו מצרכים בחנויות של המקומיים, ואכלנו בבתי הקפה והמסעדות שלהם, רוב חבריי המערביים לא התאמצו ללמוד את השפה המקומית, הינדית. נכון, אפשר להסתדר מצוין רק עם אנגלית בהודו, אבל אני החלטתי לתקשר עם המקומיים בשפה שלהם.

משהו מדהים קרה. ההודים כל כך שמחו לשמוע מישהו מדבר בשפה שלהם, הפנים שלהם חייכו וזרחו. במקום זר שיוצר קשר רק סביב מסחר ומצרכים, יכולתי לדבר איתם  יותר לעומק.באמצעות השפה והניואנסים שבתוכה, למדתי המון על התרבות והמנטליות של האנשים שביניהם חייתי. טל אשתי לקחה אותי לקניות בשוק במחשבה שזה שאני יודע את השפה יעזור לנו שלא ירמו אותנו. אבל קרה בדיוק ההפך. בגלל שהסוחרים ראו שהבנתי אותם, הם התחילו לספר לי על החיים שלהם ועל הקשיים הכלכליים והמשפחתיים ולבסוף שילמתי יותר מתוך חמלה אליהם.

גם פה בארץ כשאני מדבר את הערבית הבסיסית שלמדתי עד כה עם השכנים שלנו, רבים מהם מתרגשים ונוצר בינינו קשר מיוחד; הם מכבדים את  העובדה שאני מתאמץ לתקשר איתם בשפה שלהם. אני מאמין שאם אנחנו כעם היינו עושים יותר מאמצים להתחבר עם השכנים שלנו דרך מפגשים ושפה ולא רק חיים במקביל אליהם במקרה הטוב, היינו היום קרובים יותר לשלום (אבל זה דיון בפני עצמו).

לפני שלמדתי הינדית  לא ידעתי עד  כמה אני מנותק מהמקום שבו גרתי, לא ידעתי אפילו מה חסר לי. אני משווה מקום מגורים לגוף ולנפש שלנו.

לכל מקום מגורים יש שפה משלו, תהליכים והרגלים. גם לגוף שלנו יש שפה משלו, תהליכים והרגלים. נולדנו לתוך הגוף הזה, שהוא בית, יותר מזה, הגוף הוא המקדש שלנו. יש לו ניואנסים וכללי התנהגות. אנו קמים איתו כל בוקר, אבל רבים מאיתנו בכלל לא מכירים אותו, לא מדברים את שפתו, ואז אנחנו עלולים להרגיש במקדש הזה כמו בתוך בית כלא שלא נעים להיות בו.

הגעתי ליוגה בגלל כאבי גב. אני תמיד אומר שבדיעבד הכאב היה ברכה, זה גרם לי להיות נוכח ולדייק את ההקשבה והיחס שלי לגופי. השלב הראשון בריפוי הוא הקשבה. אבל מה קורה אם לא מדברים באותה שפה?

הבנתי שכדי ליהנות מהשהייה בגופי בגלגול הזה אני חייב ללמוד את השפה שלו. כל אחד מאיתנו יכול ליצור שפה אישית וייחודית לגוף שלו.  בתחילת דרכנו למדנו את השפה הזו (יציבה, הליכה, והרגלי תנועה) בדיוק כמו שלמדנו שפת אם מההורים שלנו ומהסביבה שבה גדלנו. בהמשך כשרצינו לשפר אותה (אולי כמוני, בגלל כאבים, או בגלל שהרגשנו ששפת הגוף שלנו לקויה), חיפשנו תשובות בספרים ואצל מורים שונים, בעיקר אצל מורים ליוגה. בסופו של דבר השפה הייחודית שאנו רוכשים נובעת מהדו-שיח שלנו עם הגוף ומההקשבה לו.

בשיעורי יוגה אנחנו מקבלים הנחיות, מילים שהופכות לפעולה. אנו לומדים אנטומיה, לומדים לאתר שרירים ומפרקים, ומתנסים בתנוחות. כמו בכל שפה, גם לגוף לוקח זמן להפנים את המלל ולהיות מסוגל להגיב וליישם אותו. שפה של גוף לא מורכבת רק ממילים אלא גם מתחושות, שאותן לא תמיד אפשר לבטא במילים. תוך כדי תרגול, הגוף מתחיל להפנים בהדרגה את כל מה שהוא קולט, האסימונים נופלים, ופתאום הגוף מרגיש שבעל הבית מתאמץ להכיר אותו ולתקשר איתו בשפה שלו. עולם חדש נפתח. כשיש תקשורת בריאה יש שלום בית, שלום בית עם גופנו, הבית שלנו בגלגול הזה.

סגירת תפריט