bhagavad gitajust do it

אני אדם פעיל. אלו שמכירים אותי יודעים בכמה תחומים אני מתעסק ביומיום שלי: יוגה, גינון, הורות, השקעות, כתיבת בלוג, למידה, שפות, בישול ונגינה בגיטרה. בקיצור, רשימה ארוכה. פעמים רבות שואלים אותי איך אתה מצליח לעשות כל כך הרבה דברים? הסוד הוא בזה שהתחנכתי להבין שאני באמת לא עושה כלום, הכול נעשה. ובמקום שהמחשבה הזאת תגרום לי להתבטל ולהיות פסיבי, היא דווקא נותנת לי כוחות להמשיך לפעול וליצור.

יש משפט ידוע: “הכול קבוע מראש והרשות נתונה”. בעיני האמירה הזאת מצביעה בדיוק על הנקודה שקרישנה מתאר לארג’ון בספר הקלאסי על היוגה הבהגווד גיטה (האפוס ה”הומרי” ההודי). בבהגווד גיטה קרישנה אומר לארג’ון: שחרר את העול של להיות העושה, תפעל ותניח את התוצאות ליקום. כלומר, התמקד בעשייה ולא בתוצאות.

השיחה בין קרישנה וארג’ון מתרחשת בשדה הקרב. ארג’ון נמצא במצב מאתגר, הוא צריך להילחם נגד הדודים שלו כי בן דודו לא מסכים להחזיר למשפחתו של ארג’ון אדמות שהם לקחו ממנה במרמה. עכשיו הוא עומד מול סבא שלו והמורה שלו כיריבים והוא לא רוצה להילחם, הוא לא רוצה להרוג את אלו שהיו כל כך קרובים ומשמעותיים עבורו. קרישנה, נהג המרכבה, חבר טוב ויועץ של ארג’ון, מסמל את המודעות, את הידיעה שמעבר לשכלתנות. בהתחלה הוא מעודד אותו בטענות סטנדרטיות כמו, זה התפקיד שלך, “הקארמה” שלך, זה למען צדק, תשמש דוגמה, וכדומה. כשהוא רואה שזה לא משפיע, הוא מעלה את הרף של השיחה. הוא מגלה לארג’ון מי הוא, הוא מראה לו את הצורה האמיתית שלו: פוטנציאל אינסופי. בתוכו ישנם כל הזמנים והיצורים שאי פעם היו ואי פעם יהיו, בקיצור, טריפ אדיר. או: “הגוף הקוסמי”.

לפי היוגה, זה הטבע של כולנו כי לכולנו יש מקור אחד. קרישנה אומר לו דבר מהפכני: “ארגו’ן, אני כבר הרגתי אותם, הם כבר מתים” (אם נחשוב על זה, הרי זו המציאות של כל גוף בעולם הזה, הסוף ידוע מראש) “כל מה שעליך לעשות זה לפעול, כי התוצאה כבר קיימת.” המלחמה פה היא סמל להתמודדות היומיומית עם החלטות וצמתים: לקנות או לא לקנות, למכור או לא למכור, לנסוע או להישאר, להשקיע או לאגור, ללמוד את זה או את זה, וכו’. בואו נהיה כנים, בסופו של דבר זה לא כל כך משנה, הרי נמות והם (האחרים, שאני דואג גם לגביהם) ימותו גם כן, מה שלא נעשה.

החלטות קשורות ליכולת שלנו לשפר את חיינו, את איכות החיים ולא את התוצאה הסופית. כי היא ידועה מראש. אז מה הטעם להיות אובססיבי לגבי התוצאות? חברת נייק עלתה על זה כשפרסמה הסלוגן: just do it.

בואו נשים לב למחשבות שלנו לפני השיעור: האם יהיה לי כייף, אולי יהיה לי קר, בטח אין מזגן, רק שלא אפצע, בטח לא אהיה גמיש מספיק, לא אצליח, המורה יחפור לי עם הפילוסופיה שלו, האם זה שווה את הכסף, אני רוצה אבל אין לי זמן, אהיה הכי צעיר שם, או יותר גרוע, אני אהיה הכי מבוגר – אלו הן דוגמאות על קצה המזלג להתעסקות עם התוצאות ולא עם רגע העשייה למען העשייה. ווינסטון צ’רצ’יל אמר: “הצלחה היא לעבור מכישלון לכישלון באותה ההתלהבות,” והוא מדגיש את הפעולה, כי התוצאות ממילא לא בידינו.

ביוגה אני לא עושה הפרדה בין גוף ונפש. הדאגה מקורה בנפש, וברגע שהיא הופכת אובססיבית, היא תולשת אותנו מהחיבור שלנו עם הגוף. כשאני אומר גוף, אני מתכוון גם לרצון, כי הגוף הוא המקום שבו אני מבטא את הרצון שלי. זה לא מספיק להגיד: אני רוצה להרים את הרגל, פעולת הרצון היא זו שבאמת מרימה אותה. אני מבחין בין ידיעה לבין מחשבות אקראיות: אם יש לי ניסיון שאני נפצעתי או מישהו אחר נפצע מתנועה מסוימת, אני פועל בהתאם. אם יש לי ידע רפואי, גם אם לא חוויתי על בשרי אבל חקרתי לגביו, אני יכול לדעת שמשהו לא מתאים לי. אני לא צריך לקפוץ ממגדל כדי לדעת שזה לא בריא.

יוגה היא בעצם הזדמנות לבטא את החוכמה שיש בתוכנו, החוכמה של הטבע והחוכמה של הגוף. איך הכול מחובר כמו רשת.

ולגבי המוות, הריגה וכל הדברים המאיימים, המפחידים והכואבים האלו – לפי היוגה, המוות לא ממש קיים, הוא רק מסמל שינוי וחוסר ידיעה. במקום לחשוב על זה כסוף מפחיד, כדאי לנצל את זה כדבר משחרר. מה שלא אעשה, הסוף של הגוף ידוע. המוות שלי או של מישהו אחר – אינו בידיי. קרישנה כבר ידאג לזה. כמובן, לא כדאי לזלזל בחיים אלא להקפיד על איכותם, גם על איכות החיים שלנו וגם של אלו שאוהבים אותנו. הגוף שלנו הוא הדבר הכי יקר לנו, הוא ההזדמנות שלנו לגלות מי אנחנו: להבין מי אני באמת ולהכיר את עצמי באמצעותו. זו ההגעה אל הארץ המובטחת. אז בואו והצטרפו לשיעורי יוגה. יוגה זה לא רק התרגול הגופני, יוגה משמעותה חיבור: לעצמי ולאלו שסובבים אותי. יוגה היא הדרך לאותה ארץ מובטחת. אז למה לא להתחיל לצעוד בה עכשיו?

 

סגירת תפריט