התחלה חדשה

“הזורעים בדמעה – ברינה יקצורו”

מאז שחזרתי מהחופשה שלי ביוון אני מוצא את עצמי הרבה מאוד בגינה. הטיפול בגינה
בארץ מתרחש במקביל לראש השנה, אז הכול מתחיל. זה השלב שבו מפנים את כל הצמחייה שהתייבשה במשך הקיץ ומכינים את האדמה לקראת זריעה ושתילה של ירקות החורף. זהו שלב הכנת התשתית לקראת גשמי הברכה, שישקו את הזרעים והשתילים שיצמחו. כמו במשל הצרצר והנמלה; מי שעבד קשה בקיץ, יהיה לו מה לאכול בחורף. או במילים אחרות: הזורעים בדמעה – ברינה יקצורו.

ואיך זה קשור ליוגה? בשבילי יוגה זה הנאה בתרגול וגם אמונה שזה יביא אותי להתפתחות ולהרגשה טובה יותר. אלו הפירות. והם אפילו כפולים: ההנאה מהעשייה וגם ההנאה מהתוצאה. כשאני עובד בגינה הדמעות הן לא רק של קושי, אלא גם של שמחה. וכך גם בתרגול, לפעמים אני פוגש במגבלות הגוף שלי, כמו שקורה לי כשאני עודר והטורייה נתקעת באדמה קשה או בסלע. המילה “טורייה” בסנסקריט מסמלת את הממד הרביעי של התודעה: כשאתה מתעורר לעצמך. הטורייה מעירה אותי למודעות שגם הגוף שלי יכול להיות קשה באזורים מסוימים, אבל אני יודע שהתרגול ירכך אותו, כמו שאפשר לרכך את האדמה.

התרגול הוא תנועה ונשימה, והוא מקביל למים שזורמים ומרככים את האדמה. “הכול זורם, דבר אינו נשאר חסר תנועה,” אמר הפילוסוף היווני הרקליטוס, שנזכרתי בו כשתרגלתי יוגה על צוק ירוק בפיליון אל מול הזריחה מעל הים האיגאי.

טיפוח הגינה כטיפוח הגוף. הנוכחות שלי בזמן העבודה בגינה אינה רק למען הפירות אלא גם למען ההנאה מהקרבה לאדמה. כך גם ביוגה. היא מקור ההשראה שלי לכל תחומי החיים ואני מגלה שהעבודה בגינה מקבילה לזה. חוץ מזה שבזכות היוגה אני יכול לעבוד בגינה כי היא לימדה אותי איך לשמור על הגב שלי. היוגה מאפשרת לי להיות בשקט ושלווה בעשייה שלי, בין אם זה בגינה ובין אם בכל דבר אחר. התמה המרכזית במאמרים שלי היא שהיוגה אינה דבר שמנותק מחיי היומיום אלא משהו שמוסיף משמעות לשגרה ומשפר אותה. זו העבודה שלי וככה אני רואה את האתגר האמיתי של החיים: איך אפשר לתרגל יוגה ולא רק בתנוחות.

 

סגירת תפריט