הנאה ויוגה

 

מאז ומתמיד התעסקתי בשאלה מה משמעות החיים ומה בכלל אני עושה פה. לפעמים זה בא לידי ביטוי בשאלות כמו, מה ללמוד או איזה מקצוע לרכוש. אני מסתכל לתוכי ומה שמניע אותי זה בעיקר הרצון ליהנות, או לפחות לא לסבול. כשאני מלא חריצות ויוזמה ורואה תוצאות בשטח, אני נהנה מתחושת ביטחון וסיפוק; בזמן שאני יוצר קשרים אני נהנה מהאנשים האהובים סביבי, בין אם זה משפחה או חברים. ההנאה שלי באה ממקור פנימי ולאו דוקא מבחוץ.

יוגה עוסקת בהתבוננות. בשבילי זה אומר להיות כל הזמן בדו שיח עם עצמי ולשאול שאלות. משפט שמלווה אותי כל החיים זה “zen mind beginner’s mind” (מצב זן הוא מצב ראשוני); כשאני ניגש לכל דבר בגישה של מתחיל ולא כמומחה, אני הופך להיות חוקר ומלא פליאה.

בדרך כלל כאשר שואלים אותנו מה המטרה שלנו בחיים, בין אם אנחנו מודעים לזה או לא, מה שמניע אותנו זה הרצון לצבור חוייות מגוונות, כדי שנוכל לספר לאנשים, ובעיקר לעצמנו, שעשינו משהו עם החיים שלנו. זו תשובה לגיטימית וטבעית, אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו קיימים. אני לקחתי לעצמי את המניע הזה וניתבתי אותו פנימה, כי אני רוצה ליהנות מהחוויה הפנימית. משהו שתמיד זמין עבורי. אני לא חייב לעלות על מטוס כדי לחוות אותו. גם כשהמקור הוא חיצוני אני תמיד מסנן את החוויה דרך המנגנון האישי שלי. כשאין לי מצב רוח, אני יכול להיות בחופשה הכי מדהימה בעולם וזה לא יעזור. הרעיון הוא לא להימנע מפגישות, טיולים או נסיעות, אלא פשוט לא להטיל את האחריות לכך שהאירוע החיצוני הוא זה שיספק אותי. באופן מפתיע, מאז שאימצתי את הגישה הזאת אני נהנה הרבה יותר מפגישות, טיולים או נסיעות, כי כל חוויה היא הזדמנות להתחבר עוד יותר לעצמי.

רוב שעות היממה אנחנו עסוקים בעבודה ובפרנסה, יש כאלה שמבלים זמן רב בלטפח ולשמור על גופם, ויש כאלו שמבלים בלהרוס אותו כי מישהו אמר להם שכך נהנים.

פעם שאלו את מר איינגר “מה התנוחה הכי קשה ביוגה?” והוא ענה, בצדק וחכמה (ובכל חכמה יש אלמנט של הומור): “לפרוש את המזרון”. הרבה פעמים אנחנו מתעצלים לעשות משהו כדי לשפר את מצבנו. אם נתגבר על העצלות ונתחיל לנוע, נרגיש את התנועה ונחוש טוב יותר, ואז נגלה שאנחנו אפילו נהנים.

אם לא הייתי נהנה מיוגה לא הייתי מתעסק בזה, כמתרגל או כמורה. יוגה בהגדרתה זה  להכיר את עצמך, זמן למחקר גוף ונפש. זה לא תמיד פשוט ולא תמיד קל לראות איפה אנחנו מוגבלים, אבל בשבילי זה דבר מהנה מאוד. הרי אני קם עם הגוף הזה כל בוקר, אני לא יכול להיפטר ממנו, או לפחות לא רוצה, הבחירה להתחבר אליו ולחקור אותו הופכת אותו למשאב אינסופי, ולא למכשול. ההנאה המרתקת ביותר היא התגלית הפנימית שכולה מחקר והרפתקה.

אני מאמין שאם נבחר להיות נוכחים ופעילים בכל דבר שנראה לנו כחובה, כמו גידול ילדים, תחזוקת הגוף ופרנסה, נגלה שכל הדברים האלו הם הזדמנות אדירה למחקר. בעיניי מחקר הוא הנאה, ויוגה היא מחקר. תמיד התרשמתי מאנשים שהתייחסו לכל אירוע, שלילי או חיובי, כמעניין, במיוחד אם הוא קרה להם. אני מגלה שככל שאנחנו ניגשים לאירועים ממצב ראשוני, ללא דעות קדומות על איך דברים אמורים להיות, אלא מאפשרים להתרחשות לקרות, אנחנו נהנים יותר. מצב ראשוני זה לא אומר בורות או אי ידיעה. מצב ראשוני זו גישה, לפיה צוברים את כל הנתונים, עובדים עם כל הכלים, אבל בתוצאה יש אלמנט של הפתעה, של פליאה.

יוגה בשבילי זו המסגרת לחוות את הפליאה הזאת כל פעם מחדש. אני פעיל, פורש את המזרון, נושם, מתבונן, בלי ציפייה לתוצאה מסוימת, פשוט נהנה מכך שאני מתחבר עם עצמי, מה שלא יהיה.

סגירת תפריט