superman final

גיבורי היומיום

We don’t have to do extraordinary things to be extraordinary

-anonymous

“אנחנו לא חייבים לעשות דברים יוצאים מן הכלל כדי להות יוצאים מן הכלל”

  • כותב אנונימי

            

אנחנו מקבלים השראה מסיפורים על אנשים שהצליחו להתגבר על אתגרים וביחד עם  זאת הגשימו חלום וחיו את חייהם במלאות. בדרך כלל מדובר באנשים עם מוגבלות פיזית או  נפשית שלא וויתרו ונצלו את הנכות שלהם כדי לשמש דוגמה לאנשים אחרים שמזדהים איתם. למשל, הלן קלר.

בתרבות שלנו, פה בארץ, אנחנו עשויים לקבל השראה מאנשים שעברו את השואה אבל לא נתנו לנסיבות האיומות לכבות את אור הפנימי האנושי שבתוכם. אנשים כמו ויקטור פרנקל ואתי הילסום.

ומה איתנו? אנשים מהשורה, שחוץ מענינים כלכליים ומשפחתיים ואיזה איום לא ברור מאיראן, אין לנו ממש משהו גדול שאנחנו מוכרחים להתגבר עליו. מה יגרום לנו לחיות חיים מלאים ונושאי משמעות?

המורה שלי ליוגה תמיד אמר שאילו שיש להם בעיות הם מבורכים כי הם אלו שמתמידים. אם אנחנו לא נתבעים על ידי איזה גורם שלא משאיר לנו ברירות אז סביר להניח שלא נזוז. אגב, התביעה המדרבנת אינה חייבת להיות מחלה, אסון או נכות, זה יכול להיות גם רצון מציק כזה לעשות שינוי או להשפיע.

העניין הוא שהמסרים שקבלנו על השפעה מלווים בסיפורים על דמויות גדולות מהחיים, כאילו רק הם רשאיות להעניק השראה ולגרום לאנשים לפעול ולהצליח. אין לנו בדרך כלל את האפשרות להרגיש שאנחנו מגשימים את היעוד שלנו כשאנחנו רק חיים את חיים בפשטות ובדיוק.

בתרבות היוגה הגישה היא אחרת. אנחנו נותנים כבוד רב למישהו שמתמיד ובונה חיים בריאים לאורך שנים. להגיע לשיעורים, להשקיע בעצמנו ולפרוש את המזרון באופן קבוע זה הישג לא קטן בימינו המרובים בהסחות דעת. אני רוצה להגזים ולומר שמישהו/מישהי שמצליח/ה להתחבר עם עצמו/ה ועם אחרים סביב פעילויות בונות כמו יוגה בשבילי הוא/היא גיבור/גיבורת על.

כשאנחנו מתגברים על כוח האינרציה, העצלות והאדישות אז כוח משמעותי נבנה בתוכנו. הכוח הזה מאפשר לנו ראייה אחרת על החיים. העולם נוהג כמנהגו אבל פתאום אנחנו נהיים שחקן פעיל על המגרש ולא קורבן של נסיבות.

אני מאמין שכל המכשולים הללו, חיצוניים ונפשיים כאחד, מצויים שם כדי שנתגבר עליהם ונהפוך לגיבורים של היומיום.

סגירת תפריט