בשנות העשרים לחיי חיפשתי דרך ליישם את המסקנה שאליה הגעתי: לשלב את ההתייחסות לגוף עם ההתבוננות המדיטטיבית. התחלתי לחפש מורים חדשים להאטה יוגה – התרגול הפיזי של היוגה. כשהגעתי לאשראם בהימלאיה וראיתי שהדגש הוא על ישיבה סטאטית במדיטציה, הגוף שלי התחיל לכאוב. כל החיים הייתי ספורטאי, שיחקתי הרבה כדורסל וטניס ויצאתי לטרקים ולמסעות מאתגרים, ולמרות היוגה שתרגלתי שם הגוף כאב, ובעיקר הגב. הבנתי שליוגה הזו חסר האלמנט הטיפולי. שמעתי על שיטתו של איינגר ועל העיסוק שלו בדיוק וב-alignment (יישור), בהתייחסות לקווים הנכונים של הגוף, ונשמע לי שיש לזה כוח מרפא.

יצאתי למסע מההימלאיה לעבר שאר תת היבשת שהייתה מלאה במורים ליוגה. יום אחד נתקלתי בפרסומת על אבן בחוף בגואה על מחנה יוגה בשיטת איינגר. זה היה בדיוק מה שחיפשתי. במחנה שעל חוף הים התאספו צעירים מכל העולם (מה שגרם לי לתרגל גם שפות שונות) סביב מורה הודי מערבי באופיו ובדרך ההוראה שלו, כך שהזדהיתי איתו מיד. לעולם לא אשכח את הרצאת המבוא. כשבסבב ההיכרות הוא שאל למה אני רוצה להצטרף לקורס, אמרתי שעל אף שאני מתרגל יוגה מגיל חמש, הגוף כואב לי. הוא ענה בהפתעה: איך זה ייתכן? הרי יוגה פוטרת את הגוף מכאבים. בתשובתו המלאה בביטחון הוא הציע לי את מה שבשבילי היה אז רק מחשבה ברמה הרעיונית.

באותו רגע הצטרפתי לקורס אסנות (תנוחות) של חמישה ימים (בהמשך למדתי עוד אינספור קורסים נוספים). תוך כדי תרגול האסנות הרגשתי שאני כבר במדיטציה, אני כבר בדרך להארה, הגוף אינו רק שלב, הוא הדרך עצמה. הגוף אינו מכשול לחיי חופש והתעלות מעל הסבל, אלא הוא בעצם האמצעי להגיע לשם. היה לי כבר בסיס טוב ברמה הרוחנית של היוגה, בפילוסופיה ובכלים להתבונן על הנפש ולהכיר אותה ולהיות שמח. ברמה של לטפל בבעיות של הגוף שלי ושל אחרים – המסע שלי רק התחיל.

הגעתי עם דף חלק – טאבולה רסה, כאילו אני מכיר את היוגה בפעם הראשונה. אגב, אני מאמין שזו בכלל גישה נכונה לחיים, להיכנס לכל דבר כאילו זו הייתה הפעם הראשונה,

“zen mind beginner’s mind”. ביום הראשון כשחזרתי מהשיעור לגסט האוס זחלתי ממש, לא יכולתי ללכת. כל שריר בגוף כאב. הפעלתי שרירים שמעולם לא הפעלתי. בלבי ידעתי שלמרות הכאב לא הזקתי לגוף שלי אלא הערתי אותו. זהו כאב טוב. כמו שמודעות היא מראה חזקה להרגלים, לנטיות ולהתנהגות שלנו, כך היוגה מהווה מראה בהירה שמשקפת את ההרגלים, התנועות והיציבה שלנו. די מהר ראיתי תוצאות והכאבים החלו להיעלם. ההיכרות שלי עם האנטומיה של הגוף ועם התנוחות נתנה לי כלים להתמודד עם כאבי הגוף וכבר לא הרגשתי חסר אונים כבעבר. הרגשתי טוב מכך שההתבוננות בגוף מקבילה להתבוננות בנפש, עד כדי כך שבעצם אין ולא היה הבדל ביניהם. הגוף והנפש הם ישות אחת.

היום בשיעורים שלי אני מחבר בין תרגול התנוחות הפיזיות עם הידע של חוכמת היוגה והמדיטציה, כדי להעניק לתרגול היומי שלנו ערך נוסף, עומק ובסיס. אלו הכלים שיעזרו לנו להתגבר על מכשולים ולגלות שליוגה יש מענה לסוגיות של החיים, בין אם הן ברמה הפיזית או הנפשית.

סגירת תפריט